חמתי, רינה נוי, בת 90, מתגוררת בחופית

היום בפורמט קצת שונה. לכבוד יום האשה בחרתי לארח במדור את חמתי, רינה נוי, אומנם, איננה הלקוחה של AMRIA  אבל היא בהחלט השראה גדולה עבורי. 

שמי רינה נוי, בת 90, אלמנה ואם לארבעה בנים, אחד עשר נכדים ושלוש נינות, מתגוררת בחופית. 

עבודה 

עליתי לארץ בשנת 1943, בזמן מלחמת העולם השניה, לבדי, ילדה בת תשע, יתומה. אמי נפטרה בהיותה בת שלוש ואבי נפטר כשהייתי בת חמש. יצאתי מאיזמיר, יחד עם קבוצה של נערים. שבוע ימים נסענו ברכבת עד לחאלב שבסוריה. משם עברנו לביירות. שם חיכו לנו אנשי ההגנה. בני הנוער בקבוצה היו מיועדים להגיע לקיבוצים. אני, שהייתי צעירה מאוד, נשלחתי למוסד בשם נווה הילד בנהריה. המוסד על כל הצוות המטפל הגיע מגרמניה וקלט אליו יתומים, וילדים ניצולי שואה.עד סוף מלחמת העולם השניה, סוף כתה ח' הייתי בנווה הילד. יועדתי להמשך לימודים בוינגיט אולם לבסוף נשלחתי על ידי עליית הנוער לקבוצת שילר. במלחמת השחרור סייעתי יחד עם בנות המשק ללוחמים.בקבוצת שילר קיבלתי לחנוך חברת בני נוער מטורקיה. הם היו בני 14 ואני כבת 17. מאז ולמשך כמעט 60 שנים עסקתי בחינוך. בהמשך נשלחתי לקיבוץ גבעות זייד וגם שם עסקתי בחינוך. משם עליתי יחד עם בעלי להתיישבות בקיבוץ אור הנר, קיבוץ שהייתי חלק מייסודו. גם באור הנר קיבלתי לחנוך חברת נוער. בהמשך לימדתי בביה"ס של שער הנגב ולאחר מכן בביה"ס לחינוך מיוחד בגבעת חיים.במקביל לעבודתי כמורה, כיהנתי כמזכרת קיבוץ וקטפתי כותנה (מידי שנה נבחרתי לקוטפת הטובה ביותר הכל אזור הנגב). 

עצמאות, העצמה בית משפחה 

בצעירותי, האמנתי מאוד באידאל השיתופי של הקיבוץ ושלושת בני הבכורים התחנכו בבתי הילדים בחינוך משותף. החינוך המשותף אפשר ועודד לצד העבודה, התנדבות בתחומים רבים. כאמור כיהנתי שנים ארוכות כמזכירת קיבוץ, ריכזתי את תחום השחיה (כשחיינית בעצמי), ועוד. רק לאחר שנולד בני הצעיר, התעקשתי על גידולו איתי, ובהיותו כבן שנתיים עזבנו את הקיבוץ. בעיר המשכתי בעבודתי כמורה אולם הקפדתי להגיע הביתה בשעות הצהריים לקבל את בניי.עבודתי, עסקתי בתחביביי. אני מאוד אוהבת טבע ושנים ארוכות נהגתי לעבוד בגינה התנדבתי והייתי פעילה חברתית.לשמחתי, היתה לי הזכות לעסוק במקצוע שאהבתי ושהאמנתי בו (ומאמינה גם היום). עבורי העבודה היתה שליחות.

תובנות שבאו עם הגיל 

ממרומי גילי, התובנה הכי גדולה שלי היא לחיות את היום, ליהנות מכל דבר קטן. אני מאמינה גדולה שגוף ונפש אחד הם, ואם הנפש בסדר, אתה תתגבר על מכאובי הגוף. אתה עובד על הראש ולא מרים ידיים.אני מאמינה מאוד שנשים שוות יותר מגברים. נשים הם חזקות נפשית ובעלות יותר סבלנות, ויודעות לעשות הרבה יותר דברים, במקביל. גבר עושה דבר אחד ואין לו כוחות.  

התמודדות עם קשיים 

בטבע שלי אני אדם מאוד אופטימי. חיי לא היו פשוטים, התייתמתי בגיל צעיר מאוד משני הורי, ועל אף זאת לא איבדתי את האופטימיות. גם אם אתה נופל, בסופו של דבר תקום. החיים חזקים יותר מהכל.