אחרי שנים ארוכות בהן בילתה גלית נוי, המייסדת של המותג AMRIA, בין כותלי בתי המשפט במסגרת עבודתה כעורכת דין, החליטה לממש את אהבתה לאופנה, ובמהלך שנת 2017 ייסדה את AMRIA .

האהבה והתשוקה לאופנה, עיצוב, יופי ומינימליזם תמיד היו, אך ההחלטה על הקמת AMRIA   נבעה בעיקרה מהקושי שליווה את במהלך שנות עבודתה במציאת נעליים נוחות, מעודכנות ועל זמניות. נעליים המאפשרות להתרוצץ במסדרונות בתי המשפט (או במסגרת כל משרה אחרת) בנוחות, מבלי להתפשר על יופי ועיצוב.

כל עיצוב הוא בבואה של המעצבת ושל מי שהייתה רוצה להיות. העיצובים מאופיינים במשיכה לא קונבנציונאלית לצורות הנדסיות, פרופורציות, חומרים ופרטים.

הנעלים משדרות סטייל נטול מאמץ, ללא גיל, המעניק הנאה, נוחות מרבית ומטרה ברורה, להינעל היום ולהישאר לעד. בתהליך העיצוב מעניקה המעצבת מקום חשוב לקיימות, שמשמעותו שימוש אחראי בחומרי גלם ומזעור פגיעה בסביבה על ידי שימוש באימומים קיימים ושימוש בעורות ממלאים קיימים.

הנעליים של AMRIA מיוצרות בארץ, בתל אביב, בעבודת יד על ידי רב אומן בתחומו. האימומים מיוצרים ומיובאים מאיטליה לאחר שהותאמו לכף הרגל הישראלית על ידי מומחים במפעל באיטליה שזו אומנותם. העורות, העקבים, האבזמים ויתר האקססוריז מיובאים מאיטליה.

המוטו של AMRIA נעליים הן (כמעט) כל מה שאשה צריכה כדי להרגיש טוב.

בשנת 2019 הייתה גלית מועמדת בטקס פרסי האופנה בקטגורית מעצבי תיקים ונעליים.

 תוכלו לפגוש את גלית והנעליים בחנות ברחוב רבי פנחס 16 שוק הפשפשים יפו

 

ובנימה אישית, מעורכת דין למעצבת נעליים

היי נעים מאוד,

שמי גלית נוי פרידמן ואני הבעלים של מותג הנעליים AMRIA. אני נשואה מזה כשני עשורים לדורון, הידוע בכינויו "מגשים החלומות הפרטי שלי" (מבטיחה הסבר בהמשך) ואמא של עמית, אריאל ואביה (20, 18, 14). מתגוררת בעמק חפר.

מאז ומעולם אהבתי אופנה ועיצוב. כנערה עבדתי כשמרטפית ובכסף שחסכתי נסעתי לחנות שלUNITED COLORS OF BENENTTON  שהייתה בזמנו בחיפה ורכשתי בגדים בכל הכסף שהרווחתי. טרם עידן האינטרנט/אינסטגרם, הייתי יושבת במשך שעות קוראת ומנתחת מגזיני אופנה. גם בצבא, סירבתי להיכנע למשמעת האופנתית (לדעתי הייתי מדריכת החי"ר היחידה בצה"ל שמדי אלף שלה כללו חצאית, סנדלים תנכיות ו-M-16 מקוצר - וזה היה מוששש). אהבתי לשוטט בחנויות, לחפש מציאות, פריטים מיוחדים, את "הפיסים" השווים. כשאני במסעות הרכישה (המגשים מכנה זאת "עבודה") אני נטולת צרכים. אני לא רעבה, לא צמאה ולא עייפה. כזו אני. לשמחתו של המגשים רק האמצעית כמותי. הגדולה והקטנה רחוקות מאופנה כמזרח ממערב.

ולמרות אהבתי הגדולה לאופנה ועיצוב, מיד עם השחרור (אחרי שבועיים), התחלתי בלימודי המשפטים. תמיד היה לי מה לומר. לשמחתי את התואר הראשון רכשתי בלונדון, מה שאפשר לאהבתי להשביעה את רעבונה בשווקים מטורפים, חנויות חדשות ואופנה שונה ואחרת ממה שהכרתי בארץ. פרחתי.

במשך למעלה משני עשורים, עסקתי בעריכת דין בשני תחומים עיקריים: תחילה בתחום המעמד האישי (כשכירה ועם השנים כשותפה במשרד) ולאחר מכן בתחום הפלילי (במשרדו של "המגשים"). במהלך השנים למדתי לתואר שני, באוניברסיטת חיפה (נשואה, עם שתי בנות ואחת שנולדה בסיום שנה ראשונה), ואף התחלתי בכתיבת תזה. אהבתי לאופנה נותרה בשנים אלו ברקע. הרבה פחות זמן לעצמי, שלוש זאטוטות בתוך 5.5 שנים ועבודה מטורפת מבוקר עד ערב. בהפוגות בין כתיבת כתבי בי דין, נהגתי לחלום ולשוטט (ולרכוש, ברוררררר) באתרי אופנה. קראתי מאמרים, צפיתי בתצוגות, אולם עריכת דין הייתה מקצועי, עיסוקי ומקור פרנסתי.

בגיל 45, אחרי 20 שנות עבודה כעורכת דין, גמלה בי ההחלטה שאני יוצאת לדרך חדשה. נשמע "סקסי" אבל רחוק מלהיות פשוט וקל. החלטה שקדמו לה שנים ארוכות של התלבטות, חששות, מיליון כאבי בטן, בעד ונגד ושוב בעד. במשך שנים חלמתי. קולקציות שלמות עיצבתי בדמיוני. ושם הן נותרו. לא היה לי האומץ לעזוב ולהתחיל במסע.  

נקודת המפנה (הקש ששבר את גב הגמל או יותר נכון את גב עורכת הדין) ארעה בשילוב מספר האירועים וביניהם שהיה עלי להעתיק את עבודתי (מהבית) לתל אביב. נסיעה של שעתיים למשרד, לעבודה שכבר מזמן הפסקתי לחבב (בלשון המעטה), קסמה לי עוד פחות ברגעים אלו. באותו רגע ממש, כל הפנטזיות, שהיו עד אותו השלב רק בחלומי ובדמיוני צפו והפכו למציאות. התחלתי לחשוב (בפעם המיליון) שאולי הגיעה השעה לשינוי. בשיחות ארוכות, לתוך הלילה, הציע "המגשים" (ומכאן שמו, מגשים החלומות הפרטי שלי) שאחפש עבודה כקניינית אופנה (מסכן, לתומו חשב שאבזבז פחות). וכך היה. בגיל 45 התחלתי לעבוד, במשרה חלקית, כקניינית ברשת אופנה (תמורת תשלום מזערי). עבודתי שם כללה קניינות ועיצוב קולקציות של בגדים ונעליים. במסגרת עבודתי נסעתי לסין, שם נחשפתי לעולם "האופנה המהירה" (fast fashion), שהשפיעה עלי בהמשך. אז נוכחתי שעולם עיצוב הנעליים מדבר אלי, ושיש שם משהו, בי, שמזהה ויודע מה נכון (המגשים אמר שזה פשוט ניסיון של שנים ברכישות).

כך למעשה הגעתי לעיצוב נעליים. בתום תקופה של קרוב לשנה, ומשבקשתי למשרה מלאה לא נענתה, החלטתי לעזוב ולעצב קולקציה קטנה שכללה ארבעה דגמים בלבד של סנדלים. וזה בדיוק מה שעשיתי עיצבתי ארבעה דגמים של סנדלים. לא היו לי חשבונות פייסבוק או אינסטגרם, וודאי שלא אתר. אגב, השם, מורכב משילוב שמות בנותיי, עמית אריאל ואביה, ונהגה על ידי חברתי הטובה, לאחר שנשאלתי איך נקרא המותג ונותרתי בפה פעור, בתוך העשייה שכחתי להעניק שם ליצירה שלי.

ההשראה לקולקציה הראשונה הגיעה באופן טבעי מעולמי הקודם. כעורכת דין, עסקתי בעיקר בליטיגציה, שמשמעותה, בין היתר, התרוצצות במסדרונות בתי המשפט עם מזוודות ובהם קלסרים עבי כרס, ובתום ימי דיונים פגישות עם לקוחות, עד לשעות הלילה המאחרות. שעות ארוכות של עמידה ממושכת שהמשיכה גם כשחזרתי הביתה לטפל בשלושת בנותיי. במשך שנים חיפשתי נעליים שיענו על הצורך שלי – נעליים נוחות מבלי צורך להתפשר על יופי ועיצוב. מטרת הקולקציה היתה אחת: לאפשר לי ולחברותיי למקצוע, ולכל מי שכמותי, שיוצאת ליום עבודה ארוך, לנעול נעליים נוחות (ולא להחליף באוטו), שיתאימו למכנסיים מחויטים או לחצאית. בעידודו של "המגשים", יצאתי לדרך. הרבה לא ידיעתי, למעט דבר אחד, הנעליים שאני אעצב ואייצר, יהיו על זמניות בעיצוב ובאיכות. זיהום האוויר בגוונזו שבסין נותר בי, חקוק עמוק, וידעתי שבחלקת האלוהים הקטנה שלי קיימות תהא ערך עליון.

כך התחלתי. כמו בכל תחום אחר בחיי, היה לי ברור, שאוכל לעסוק בעיצוב נעליים אך ורק אם אלמד את הנושא מכל היבטיו ואעשה זאת בדרך הטובה ביותר. נסעתי לאיטליה ללמוד את רזי מלאכת הייצור. עברתי ממפעל למפעל, מיצרן האימומים (ביקשתי להיכנס לאולם הייצור ותחקרתי את האומנים שמגלפים בעץ את האימומים), ליצרן העקבים, למפעל העורות ולאחר מכן למפעל האביזרים. את כולם תחקרתי שעות (ושתיתי מלאאאא אספרסו מעולה). שאבתי מידע ממי שרק יכולתי. בארץ, צפיתי שעות בעבודת הייצור על כל שלביה, ועדיין לומדת מידי יום.

ובנימה אישית (כאילו עד עכשיו מה????) עיצוב אופנה בארץ, הוא עולם לא פשוט, נעדר כמעט תמיכה כלכלית ממשלתית, וככל שאין גוף/גב כלכלי שיתמוך במעצב, כך קטנים סיכויי ההצלחה. התגמול הכלכלי נמוך לאנשיעור ביחס להשקעה (ובוודאי שבהשוואה לעולמי הקודם). יחד עם זאת, ההנאה מעיצוב, עבורי, היא עצומה. אני עוסקת בתחום שאני אוהבת, ומביאה שמחה וחיוך לנשים.

×